הגהות לס' אוצ'ח מהרב הגדול מוהרמ'ז ותלמידו מהרב'ך ז'לדף א' ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו 2ה3 כו' קו'ל הרמ'ז צמצ'ם באת'בש יה יה כשם המיוחד שאנו אותיות ר'ל בחי' העליונות נסתלקו ורשימו הנשאר בחלל וכן האור שבא הוא בסוד ו'ה דהיינו עיגולים נפש סוד ה' שבשם והיושר רוח פי' בבחי' השם ולא בשם. שם ואז צמצם עצמו כו' אל הסביבות כו' ונשאר חלל בנתים כו' ל'ד ו הלל כי נשאר שם רשימו מהאור אבל לגבי א'ס נק' חלל וז'ס הוא מקומו של עולם ר'ל א'ס בה' היה תחילה מקום העולם שהוא היה ממלא כל החלל אבל אין העולם מקומו כי אעפ'י שחוזר להתפשט אורו ע'י הקו אינו מקומו פי עצמותו אינו מתפשט רק אורו כדלקמן. שם ונשאר חלל בנתים כו' מע'ת האור שנצתמצם למעלה הוא ע'ד 2ז3 אם תשים אבן א' בתוך בריכת המים שהמים שהיו במקום שהונח האבן לא נאבדו אך נאספו אל האחרים או כמו שידעת כי כל עולם לא אויר והנה האדם הולך ומפסיק ואז נאסף האוי' עם חבירו ע'כ. שם וכאשר עלה ברצונו להאציל כו' והוא ליקרא רחום כו' קול הרמ'ז אינו 2ד3 ר'ל שהוא צריך ח'ו להקרא רחום וחנון אך להיוח שכינוי תוארים אלו בתורה. שם והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אלו' אור הנמשך מהא'ס כו' 2ח3 קול הרמ'ז דוקא הארה מן הא'ס אבל לא שעצמותו ב'ה והרי? ממשיך ר'ל מאורו בלבד האיר למטה. שם והנה כאשר צמצם עצמו כו' אבל נשאר מקו' פנוי בין האור שבתו' זה החלל 2ט3 כו' ז'ס אור לערב מבחי' א'ס ומהרשימו' כדי שבזה יהיה עיכוב אל אור החלל כדי שלא יחזו' להתדבק בא'ס והנה האו' הזה המתפש' תוך החלל הזה נחלק לב' בחי' בו' מוכרח שיהיה בבחי' עיגולים כו' כי להיות החלל עגול וכן הרשימו שנשאר בו הוכרח להתפשט בתחילה כן וגם שטבע האור להתקרב אל שרשו שהו'ס א'ס המקיף סביב לכן בבא האור דרך קו ישר תחילה נתפשט בסוד עיגולים כדי להחיות האור הזה שבו. ולבחינה זו הב' קראה התורה את האדם צלם אלהים כו' צלם אלד'ם בגי' 2יא3 אדם קדמון והכולל. צלם אלד'ים כי הוא קו ישר כו' הנה האדם ישר אורו מאור הא'ס ב'ה מבחי' שלא הגיע בה צמצום ונק' רוח? וזה לו יתר שאת על בחי' העיגולים שאינו אלא מאור שנצתמצם ולכן הוא מבחי' נפש כמבו' לקמן שאין צמצום אלא מדת דין כנודע וזה בחינת הנפש הוא דין מפי האר'י ז'ל וקשה שאיך נעשה בחי' כלים ?ביושר כיון שאינו מהצמצום ואפשר דה'ק העצמות האדם הישר עדיף מעיגולים שזה נעשה מהצמצום וזה מאור הא'ס בה' אבל הכלים בין דעיגולים בין דיושר הוא מאור הצמצו' דא'א לעשות כלים אלא ע'י הצמצום מהר'ר ישראל בנימן והרב שמואל ן' סיד כתב שבחי' חיצונה דא'ק הקרובה לעיגולים היא שנק' כלי להיות שנתעבה בקרובו אל העיגולים שנעשה מהצמצום. בחינת עתיק של הנקודות הוא כשעלו אורות נה'י דא'ק למעלה מטיבור שלו להוציא הנקודות מהעין כנז' בס' זה עלתה גם ה'מ ואז הז'ת שלה הם בחי' עתיק דאצי'. עוד אפשר לומר כי מציור הזעיר ששרש המ' הוא בת'ת שלו סוד הלב כן הענין בכאן ושרש הז'א הוא מאורות אימא אשר שם נסתיים יסוד שלה בחזה ותכף הלב שהוא שרש ה'מ מהארת המ' דאימא ועיין בא'ח וא'י. דע כי אין מציאות ציור קומת אדם בעולם שלא יהיו בו כללות ג' בחי' 2יב3 אלו כו' שם ע'ב כו'. מ'כ נלע'ד בפנימיות א'ק יש הוי'ה א' שא'ק ענפים של הוי'הלבוש עליה ומ'ר אותיותיה יוצאין ד' הויות לחוץ מא'ק והם הפנימית והם הוי'ה ע'ב ס'ג ב'ן מ'ה והם נגלים במצח אח'פ? ומה שקודם הויה דב'ן להוי'ה דמה' הוא בסוד תפילין דר'ת בסוד נקבה תסובב גבר ע'כ. והנה הקרקפתא של זה הא'ק שהוא ראשו עד מקום בחי' האזנים כו' והנה 2יג3 אעפ'י שאנו קוראים ומכנים כינוים אלו כו' הנה בודאי אור הא'ס הוא המקיף גדול בחכמה שלו אבל לאחר שנתפשט משם ובא לסוד בינה שלו דהיינו שם ס'ג מצד האור הגדול שהתחיל להתפשט בקע ויצא מן הצדדין ופתח סוד אזנים ויצא אור א' מצד ימין ואור א' מצד שמאל ואלו האורות בוקעים ויוצאים ויכול האצילות לקבל אורו אך לא מהא'ס עצמו כי גדול מאד ר ו? כי מן האזנים ולמטה מתחיל שם ס'ג שבו כו' הג'ה מה שאנו קוראי' 2יד3 אותו ע'ש הבינה ששרשה כאן שבה סוד השמיעה שעד שם מגיע מעשה התחתונים ולכן אזן שרומז לבינה הס'ג כדלקמן. והנה כאשר יצא האור דרך נקבי האזנים כו' ונמשכו בהתפשטות מכנגד 2טו3 התפשטות שער הזקן כו' קול הרמ'ז טעם למה לא נתפשטו למטה הוא כי מטבע האור להשפיע ועוד כי מצאו שם אורות החוטם והדיקנא ונתחברו עמהם ועוד כדי שלא להתרחק ממקורו דהיינו מגוף האזנים. ובזה תבין הקדמה א' כו' כי המצח נקרא פנים והעורף נק' אחור כו' קול 3טז2 הרמ'ז אעפ'י שהמצח איןבו נקבים ונחשב לראש עכ'ז כשנתחיל מנקב של האזנים נראה שיש מן המצח ג'כ למטה מן נקבי האזנים ושם יצדק בו פנים ואחור ועוד כי סוד הע'ב שבראש הס' השערות בלבד אך מן המצח ולמטה הוא שרש ס'ג בפנימיו' ולכן יצדק בחי' פנים ואחור והיו המצח למטה מהאזנים נת' בס' מ'ש שער אריך פרק ז' ע'ש. אזן ימיןוהנה בזה האור הזה יש בחי י'ס שלימות באופן זה כי 2יז3 נמשכת י'ס מבחי' א'ומ כו' קול הרמ'ז אעפ'י שהאורות באו מרוחקים ולא נתחברו כלל עכ'ז אפשר לומר י'ס פנימיים ומקיפים כי בבואם למטה ובהתפשטותם קנו שם זה ואז יצדק לקרותם מקיף ופנימי כי נתחברו יחד מעקודים ולמטה אמנם כאן באזן וחוטם שעדין לא נתחברו אין מציאות מקיף ופנימי אלא שלהיות אורות הימין יותר המעולה נק' מקיף והשמאל פנימי אבל למטה נק' כן בעצם. ואלו הי'ס באו מרוחק א'ופ? מא'ומ שלו הרחק גדול והטעם הוא לפי 2יח3 שאם היו יותר קרובים לא היו יכולים לקבלו כלל כו' עכ'ל הג'הה יט מהר'יב זצ'ל צ'ע שאם הקירוב הוה גורם להיות מציאות כלי היאך יצדק מ'ש שאם היו יותר קרובים לא היו יכולים להשיגו ותירץ מהרמ'ז זלה'ה שאין אין כלי נמצא אלאהכונה לומר שהקירוב גורם מציאות כלי אלא אדרב ממיעוט האור והצמצום אבל ה'פ שאם יתקרבו האורות היו מאירים בתוקף ולא יוכלו לקבל אלא במציאות כלי המכסה וממעיט וכמו שהיו אורות הפה כדלקמן שלפי שנתקרבו האורו' יותר הוצרך להם בחי' כלים ולפי שהוא כבר מדרגה ג' היה יכול להמציא מציאות כלי משא'כ בשל האזן שהם מאירים לאין מקום גבוה שעל גבוהים ולכן באו מרוחקי' קצבה ומאין ימצא שם מציאות כלי ברחוק במקום כלי ודוק היטב. ואח'ך באו הטעמים האמצעיים והם בחי' האור היוצא מהחוטם של א'ק 2כ3 כו' ונמשכו ביושר עד החזה של זה הא'ק וזהו עיקר האור כו' עכ'ל קול הרמ'ז כי להיות שכאן הוא בחי' ז'א בסוד הרוח ככתוב לקמן וזעיר עיקרו מהחזה ולמעלה כנודע שעולים נה'י לחג'ת וחג'ת לחב'ד לכן האור הזה מתפשט עד החזה.
Publish