הלכות לחמשה עשר בשבט

'ט"ו בשבט'

אריה הכהן פלשניצקי

מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'

באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש ב"ה אומרים בחמשה עשר בו (משנה ראש השנה פ"א מ"א).

ראש השנה לאילן למאי נפק"מ? למעשרות. הואיל שהמעשרות אינם שווים בכל שנה בשנה, הראשונה שאחר שנת השמיטה והשניה, וכן הרביעית והחמישית – שנות מעשר שני המה, והשנה השלישית והשישית שנות מעשר עני הם. (מלבד מעשר ראשון שיש בכל השנים). והואיל שאין מעשרים מפירות שנה אחת על פירות שנה אחרת – חשוב לקבוע את היום שבו יוצאת שנה אחת ונכנסת שנה שניה. ואולם בענין זה יש הבדל בין ירקות לפירות האילן הואיל ודרך גידולם שונה, נקבע גם לזה ר"ה שלו, ולזה ר"ה שלו, ופירות האילן ר"ה שלהם בט"ו בשבט. וקבעו חכמים את יום ט"ו בשבט כיום גבול בין שנה לחברתה כיון שביום זה כבר יצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות. וכל חנטה של פירות שהאילן יוצא מכאן ואילך ברכת השנה החדשה תהא, בט"ו בשבט כבר אגורים דישנה ושימנה של האדמה בתוכה ממה שגישמי החורף הפרוה וכל נטיעות שנוטעים מט"ו בשבט ואילך בחזקת שילקטו יפה ויוציאו פירות^{^[1]}. (וכן לענין ערלה ורבעי נגמרת השנה בט"ו בשבט, ויש אומרים שגם לענין פירות שביעית הפירות שחנטו עד ט"ו בשבט של שנה שמינית דינם כשל שביעית).

עצמו של יום

ט"ו בשבט אע"פ שהוא נקרא ר"ה אין בו דיני יו"ט לא לענין איסור מלאכה ולא לענין מאכל ומשתה ולא לענין הזכרת המאורע בעת התפילה, אבל יש בו שינוי משאר הימים שאין אומרים בו תחנון ולא במנחה שלפניו^{^[2]} ואם חל בשבת אין אומרים בו אב הרחמים^{^[3]}. וכן אין אומרים צדקתך צדק במנחה. ואם חל ט"ו בשבט ביום א' אין אומרים במנחה בשבת^{^[4]} צדקתך צדק. ואין מתענים בו^{^[5]} ואין אומרים בו צידוק הדין^{^[6]} רק לת"ח בפניו. ^{^[7]}חתן ביום חופתו אינו מתענה בט"ו בשבט^{^[8]}.

שני טעמים נאמרו בשבחו של יום^{^[9]}: נאמרו בזה שתי טעמים א. לפי שיש בר"ה זה מענין שבח ארץ ישראל כי ביום זה מתחדש כח האדמה שבא"י להניב תנובתה ולהוציא פירותיה ולהראות שבחה, ורוב שבחה של א"י על פירות האין נאמר ככתוב (דברים ח' פס' ח') "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש. הרי שבחה של א"י בשני מיני דגן וחמשה מיני פירות האילן שדבש האמור כאן, בדבש תמרים הכתוב מדבר, שאדמת א"י מחדשת בו כוחותיה להוציא שימנה ודיבשה. יום של שמחה הוא לישראל וכשישראל אוכלים מפירות הארץ ונהנים מטובם הרי הם מברכים עליה תחילה וסוף למי שהנחילם ארץ חמדה זו. ומתפללים אליו שיחדש נעוריה כמקדם וככל אשר הבטיח לאבותיהם אברהם יצחק ויעקב ככתוב באותה פרשה שמדברת בשבחה של א"י ( דברים ח' פ' י') "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"^{^[10]}.

ב. ר"ה לאילן הוא גם שעת תפילה, שכך היא מידתו של הקב"ה שבכל תחילת הצמיחה של כל אחד מברואיו הוא סוקר את כל עתיו עד סוף כל מעשיו, והוא זמן הדין, ואז עת תפילה היא לבקש על הצלחתו, זאת ועוד והתורה המשילה את האדם לעץ השדה,^{^[11]} הרי שיום זה מעין יום הדין הוא, גם לאדם שנמשל בעץ, וזהו אופיה של אומה זו, של ישראל, שהם שמחים ביום של דין יצא הדין כאשר יצא ובלבד שיראו הכל שיש דין ויש דיין ומפני^{^[12]} שישראל אוהבים דין ושמחים בו לכן הם יוצאים זכאים בדין^{^[13]}.

מנהגי ט"ו בשבט:

כתב המג"א^{^[14]} נהגו האשכנזים^{^[15]} בט"ו בשבט להרבות במיני פירות של אילנות. לכבוד שמו של יום^{^[16]}.

ובספר שבט מוסר^{^[17]} פרק ט"ז: בצוואת ר"א הגדול כתב בני היה זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט, שמנהג וותיקין הוא.

ובסידור היעב"ץ^{^[18]} כתב ונהגו להרבות בפירות ולומר עליהם שירות ותשבחות והוא תיקון גדול בעולמות העליונים.

ובספר מועד לכל חי לרבי חיים פלאג'י^{^[19]} כתב, ליל ט"ו בשבט ר"ה לאילנות, ונהגו רוב תפוצות ישראל לסדר בשולחן מכל פירות האילן ופירות הארץ עד אשר תשיג ידו, וכל אחד מברך על פרי אחד. האיש מברך על החיטה אחר ברכת המזון כדכתיב חלב חיטים ישביעך^{^[20]}, כדי שיהיה לו מזונות בריווח. והאשה על הגפן כדכתיב אשתך כגפן^{^[21]} פוריה. והבן על הזית שנאמ'^{^[22]} בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך. רימון ואגוז לבנותיו ע"ש הפסוק כבודה^{^[23]} בת מלך פנימה. דבש ותפוח לתינוקות ע"ש הכתוב^{^[24]} תחת התפוח עוררתיך, ^{^[25]}דבש וחלב תחת לשונך, כמו שכתב כל זה ידיד נפשי בני הגדול הי"ו בספר והוכיח אברהם פ' ל"ד ושם הביא משם ס' ברכת אליהו דהעיקר הוא ט"ו פירות וביארם שם ושילמוד בכל פרי פרק אחד ממשניות והם פיאה שמונה פרקים ביכורים שלשה, ר"ה ארבע, והם נגד בריאה, יצירה ועשייה^{^[26]} עיי"ש .

ובס' מאמר המנהגים מובא:

חמישה כנגד עשיה:	חמישה כנגד יצירה:	חמשה כנגד בריאה:
א. רמון	א. תמרים	א. תאנה
ב. שקדים	ב. זית	ב. גפן
ג. אגוז	ג. עונב	ג. תפוח
ד. תרמוס	ד. גודגניות	ד. אגסים
ה. סידרה	ה. עוזרדין	ה. חבושים
קליפתן של אלו היא מבחוץ ונזרקות.	אלו נאכלים בלי קליפה וקליפתן בפנים והן הגרעינים.	אלו נאכלים בקליפתם.

עוד כתב בספר מועד לכל חי הלכה ח' כי רובא דעלמא אין נוהגין כן, אלא קוראים בספר "פרי עץ הדר" על הסדר לפי הפירות שיש לו, ויש שאינם נוהגים כלל לסדר הפירות. ויש שאינם נוהגים דוקא שבע מיני פירות דנשתבחה בהם א"י וכו'. ויש מקומות דאינם לומדים כי אם ט"ו שירים שבתהילים. ובכף החיים^{^[27]} כתב ויש שעושין לימוד באותו הלילה דהיינו שלומדים משנה או זוהר בענין אותו הפרי, ואח"כ מברכים עליו.

ובספר עיר הקודש והמקדש^{^[28]} כתב: האשכנזים מסתפקים רק באכילת פירות של א"י, ובחילוק חבילות פירות לילדים, והספרדים נוהגים לאוכלם בחבורות וקריאות של שמחה וזמרה, ועל כל פרי אומרים מזמורים, פזמונים ושירים משבח הארץ ופירותיה, וחכמי הספרדים נעורים בליל ט"ו מתאספים בבתי מדרש ובישיבות ועורכים תיקונים בלימודים (שנדפסו בחוברת מיוחדה בשם פרי עץ הדר) ליקוטים מתורה וכתובים ומדברי חז"ל ביחוד מאמרי הזוהר המדברים מעניני פירות הארץ והם מהדרים לאכול מכל מיני פירות (פרי עץ ואדמה) הנמצאים במקום ועד למספר שלושים מינים (ג' פעמים עשר ע"פ הקבלה) ומכבדים זה את זה לברך על ברכת פרי. ועל כל פרי ופרי אומרים מהלימודים ופזמונים.

נוהגים^{^[29]} להדר לאכול פרי חדש שעדיין לא אכלוהו בשנה זו כדי לברך עליו שהחיינו, ^{^[30]}כתב המ"ב כתבו האחרונים בשם הירושלמי דמצוה לאכול מעט מכל מין חדש בשנה והטעם כדי להראות שחביב עליו בריאתו של הקב"ה^{^[31]}.

בגדי יו"ט:

בליקוטי מהרי"ח^{^[32]} כתב שהיו צדיקים שלובשים בגדי יו"ט בט"ו בשבט כי הוא ראש השנה לאילונת ואדם עץ השדה ועיי"ש.

נתינת צדקה:

כתב בספר מועד לכל חי^{^[33]} כשחל ט"ו בשבט ליל שני מה טוב למי שחננו בעושר דיעשה חילוק לת"ח וצנועים ביום י"ד בשבט לפחות כשחל במוצ"ש מפני דיצאו משבת ולית להו כלום כדי לקנות פירותיהם ועוללים שאלו ואין ידם משגת לקנות ואית להו צערא טפי משאר שנים ואשרי אדם דיש לו עניים ות"ח סביב שולחנו בלילה הזאת ויהיה ברכת ה' בכל אשר לו ויזכה לשנים רבות נעימות. וטובות אמן.

ובספר מעשה הצדקה^{^[34]} כתב דיפריש תשעים ואחת פרוטות לצדקה ביום ט"ו בשבט כמנין אילן וגימטריה מי"ם עם הכולל וכמנין אמן.

נוהגים דהמלמדי תינוקות מלמדים את תלמידיהם כל ט"ו שירים כדי שילמדו בשולחן אביהם ליל ט"ו בשבט^{^[35]}.

כתב המג"א^{^[36]} בני אוסטרייך נוהגים שאין אוכלים קיטניות בימים שאין נופלים משום דדמי לאבילות המתגלגל ולכאורה לפי דבריו יוצא שאין לאכול קיטניות בט"ו בשבט.

בט"ו בשבט קודם ברהמ"ז^{^[37]} אומר שיר המעלות.

אתרוג:

כתב בספר בני יששכר^{^[38]} מה שקיבלנו מאבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ויפה ומהודר שיזמין השי"ת בעת המצטרך למצוה כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל. הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה שיזמין לו השי"ת לעת המצטרך את הפרי עץ הדר והנה תפילתו תעשה פירות.

כתב בספר כף החיים^{^[39]} ומנהגינו ביום הושענא רבא לאחר התפילה ליקח הלולב וכו' והאתרוג עושים אותו מרקחת בסוק"ר^{^[40]} אחר החג^{^[41]} להעלותו על השולחן בליל ט"ו בשבט ר"ה לאילנות בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אישה ומ"ג אם היא הרה ללדת וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהיא סגולה שתלד בריווח ולא בצער ויצא הוולד בר קימא לחיים טובים וארוכים ולשלום, כשאוכלת ממנו באותה שעה^{^[42]}.

יש נוהגים לברך על ריח האתרוג^{^[43]}.

האוכל אתרוג בט"ו בשבט אינו מברך שהחיינו^{^[44]} משום שאינו מתחדש משנה^{^[45]} לשנה.

[1]. ספר התודעה – ט"ו בשבט – עמ' ריב.

[2]. שו"ע או"ח סי' קל"א סעי' ו' ומעניין הוא לשון הגר"א (שם) שכתב אמאי א"א תחנון בט"ו שבט שהוא ר"ה
לאילנות וכמו כל ד' ר"ה שהם יו"ט. למנצח מזמור לדוד אומרים בט"ו בשבט (רמ"א סי' קל"א סעי' א').

[3]. רמ"א סי' רפ"ד סעי' ז'.

[4]. שו"ע סי' רצ"ב סעי' ב' ועי"ש.

[5]. שו"ע סי' תקע"ב סעי' ג' ועיי"ש.

[6]. רמ"א סי' ת"כ סעי' ב'.

[7]. סידור היעב"ץ עמ' שע"א.

[8]. מ"ב סי' תקע"ג סק"ז – ועיין בספר המועדים בהלכה עמ' רכ"ג.

[9]. עיין בספר שם משמואל פר' בשלח עמ' קצ"ד.

[10]. ספר התודעה עמ' רי"ג.

[11]. שנאמר (דברים כ' פ' י"ט) כי האדם עץ השדה.

[12]. וע"ע טור סי' תקפ"א סעי' ד'. ספר התודעה שם.

[13]. ספר התודעה שם.

[14]. סי' קל"א סעי' ט"ז ומובא במ"ב קל"א סק' ל"א.

[15]. ובכף החיים סי' קל"א ס"ק צ"ז כתב וכן יש נוהגים בספרד.

[16]. פרי חדש קל"א בשם תיקון יששכר.

[17]. מובא בטעמי המנהגים עמ' ש"ע בקונטרס אחרון סי' תתס"ו.

[18]. סידור בית יעקב עמ' שע"א.

[19]. סי' ל' סעי' ז'.

[20]. תהילים קמ"ז פסוק י"ד.

[21]. תהילים קכ"ח ג'.

[22]. שם.

[23]. תהילים מ"ה יד'.

[24]. שה"ש ח' ד'.

[25]. שם ד' י"א.

[26]. הסדר הזה מובא בספר מאמר המנהגים, וכתוב שם שהאר"י ז"ל היה נוהג כסדר הזה (דהיינו גם המשניות).

[27]. סי' קל"א אות צז'.

[28]. לר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי ח"ג י'.

[29]. ספר התודעה – ט"ו בשבט – עמ' ריג'.

[30]. סי' רכ"ה ס"ק י"ט.

[31]. ובענין מה קודם ברכת הפרי או שהחיינו עי' לקמן בענין שהחינו.

[32]. ח"ג עמ' קפט'. סי' ל' סעי' י'.

[33]. סי' ל' סעי' י'.

[34]. מועד לכל חי שם. סעי' ח'.

[35]. סעי' ח'. סי' קל"א ס"ק י"ד.

[36]. סי' קל"א ס"ק י"ד. מ"ב סי' א' ס"ק י"א – וע"ע בספר דרכי חיים ושלום סי' תתל"א.

[37]. מ"ב סי' א' ס"ק י"א – וע"ע בספר דרכי חיים ושלום סי' תתל"א.

[38]. חודש שבט מאמר ב' סק"ב.

[39]. סי' תרס"ד ס"ק ס'.

[40]. ובליקוטי מהרי"ח ח"ג עמ' קפ"ט כתב והמנהג שהאתרוג אשר יצאנו בו ידי מצוה בסוכות מטגנים אותו וכו'
ואוכלים אותו בט"ו שבט.

[41]. ובספר דרכי חיים ושלום סי' תתל"א באה"ד כתב ובסוף הסעודה דחמשה עשר בשבט הביאו על השולחן
טס מלאה פירות מפירות שונים וגם אתרוג מבושל (וציוה בביתו לדקדק שלא לכבוש ולעשות האתרוג לאכול
רק אור לט"ו שאז מסוגל לזה.

[42]. וע"ע בספר אלף המגן בקו"א סי' תר"ס סק"ו ובפסקי תשובות סי' תרס"ד בהערה מס' 28.

[43]. מועד לכל חי סי' ל' סעי' ז' כדי לתת שפע לנשמה מעולם האצילות – מאמר המנהגים.

[44]. שו"ע סי' רכ"ה סעי' ו'. ומ"ב ס"ק ט"ז.

[45]. גמ' סוכה דף ל"ה ע"א.